"אם אני יכול, גם אתם!"

הכתבה על אלי- כתבתה של מורין סעדה.

תכירו את אלי דמרי , בעל ,אבא, סבא ומעשן בגמילה .
אלי התחיל לעשן בסביבות גיל 13 כתוצאה מלחץ חברתי , "כולם לקחו שחטה , אז חשבתי לעצמי למה לא?" . מספר אלי בפתיחות , "לא חשבתי על ההשלכות, המודעות באותם ימים הייתה בריצפה".
אלי התחיל לעשן בתחילת גיל ההתבגרות בצורה לא סדירה אך עד מהרה החל להרגיש את התלות שנוצרה אצלו בסיגריות ,"לא יכולתי להפסיק לחשוב על הסיגריה, כעסתי על כל העולם כשהיה לי ועוד יותר כשלא היה לי "

אלי, לפני שהתחיל בגמילה .

אלי ניסה במשך 40 שנה להיגמל בכוחות עצמו ,בכל פעם מחדש אך נכשל ,עד שיום אחד הוא החליט שזה נגמר . אלי מעיד כי התנהג בגסות לכל הסובבים אותו בגלל התלות הקשה שלו בסיגריה עד שיום אחד הוא הבין שזה מוגזם והוא לא מסוגל להמשיך לחיות כך , "נכנסתי לגמילה מקוצרת בת כמה ימים והבנתי שהכל מתחיל בראש ונגמר בתודעה" . אלי טוען שברגע שהיה שלם עם עצמו והבין שהוא לא צריך את זה באמת , הוא הצליח להפסיק .

"לפתע , התלות שלי בסיגריה נעלמה , הייתי מלא בביטחון ואז הבנתי , שאם הייתי מקשיב למה שאני באמת מאמין , לא הייתי לוקח את הסיגריה באותו היום".
לדברי אלי הכל מתחיל ונגמר בראש שלנו , מחוסר ביטחון עצמי ולחץ חברתי הוא התחיל לעשן ובאמצעות הקשבה , מידע שנכנס לתודעה ואמונה עצמית , הצליח אלי להפסיק .
בסוף דבריו מעביר אלי מסר לכל בני הנוער המעשנים ובני הנוער המתלבטים , "אם אני הצלחתי , אחרי 40 שנה להפסיק גם אתם יכולים".

"…למה לכם בכלל להתחיל , אתם יודעים איך זה יגמר , זה אף פעם לא נגמר טוב…".